מיסוי יחיד

אזרחים אמריקאים החיים מחוץ לארה"ב

אזרחים אמריקאים החיים מחוץ לארה"ב נתונים לאותן חובות דיווח החלות על כל אזרח אמריקאי.

ככלל, אזרחים אמריקאים חייבים בשני דיווחים עיקריים:
 
  1. הגשת דו"ח מס שנתי לרשויות המס האמריקאיות (IRS).

           כלומר אזרח אמריקאי נדרש בדיווח שנתי על הכנסות הכלל עולמיות.

  1. דיווח שנתי על חשבונות בנקים מחוץ לארה"ב (כולל קופות גמל, קרנות השתלמות, קופות פנסיה, וכד').

           לעניין זה, יש לדווח על כל זכות פיננסית שיש לאזרח האמריקאי בו זכות, ו/או זכות חתימה, ו/או ייפוי כח
           גם אם החשבון איננו שלו. באנגלית קוראים לזה Foreign Bank Account Report או בקיצור FBAR.

בנוסף, ישנן חובות דיווח אינפורמטיביות אחרות, כגון חובת דיווח על אחזקה במניות בחברה זרה (מנקודת מבט אמריקאית).
כלומר, בעל מניות בחברה ישראלית, או כל חברה אחרת מחוץ לארה"ב חייב לדווח על כך לרשויות המס. היקף הדיווח
משתנה לפי שעור האחזקה בחברה, והתאם לאופי החברה.

ההקלות העיקריות לאזרחים אמריקאים החיים מחוץ לארה"ב הן בכך שהמחוקק האמריקאי מתיר לאזרחים ניכוי של עד כ-$95,000 כנגד הכנסה
מיגיעה אישית שהופקה על ידי אזרח ארה"ב מחוץ לארה"ב, ובתנאי שהינו תושב מדינה זרה (מחוץ לארה"ב), וכן זיכוי מס זר (למשל מס ישראלי)
כנגד חבות מס אמריקאית.

לכן, מאחר שאזרחים ישראלים תושבי ישראל נתונים לחבות מס גבוהה מאוד בארץ, במרבית המקרים, אין לצפות לחבות מס נוספת בארה"ב.
יחד עם זאת, כמו בתחומים רבים אחרים, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. ישנם מצבים שבהם אזרח ישראלי פטור ממס בישראל,
למשל פטור ממס שבח על מכירת דירה אחת לארבע שנים (או פחות כפי שהיה בשנים האחרונות), אך פטור זה לא קיים בארה"ב,
ולכן יתכן מצב שאזרח אמריקאי ימכור דירה בארץ ברווח ולא יידרש לתשלום מס הכנסה בישראל אך כן יהיה חייב במס בשעור של 20% בארה"ב.

גם בתחום של אופציות ו/או מניות שהוענקו לעובדים ו/או בכירים כחלק מחבילת השכר ייתכנו מצבים של אי התאמה בין המיסוי האמריקאי
למיסוי הישראלי. והבדלים בשיטת המיסוי בעניין זה עלולים ליצור חשיפה לכפל מס. לעיתים ניתן להתמודד עם הבעיות אם מתכננים מראש.
וגם בדיעבד, על מנת למזער את תקלות המס יש לדאוג לסינכרון בין הדיווח לרשויות המס בישראל ובארה"ב. דבר זה מצריך התערבות
אנשי מקצוע אשר מכירים את דיני המס הן בישראל והן בארה"ב.

ישנם מצבים שונים, הכנסות שונות, ונסיבות שונות לאנשים רבים, וכדי להגיע למסקנות לגבי השלכות המס של כל מצב יש לבחון כל מקרה לגופו,
ולהתייעץ עם מומחי מס. אך שוב, קשה להמעיט בחשיבות הייעוץ האינטרגרטיבי המשלב בין שיקולי המס בכל המדינות הרלבנטיות.

מניסיון, הרבה אנשים נופלים בין הכסאות. לא די ביועץ מס ישראלי, ולא די ביועץ מס אמריקאי. השילוב חשוב מאוד.

חובת הדיווח החלה על אזרחים אמריקאיים איננה חדשה. מה שחדש הוא שרשויות המס האמריקאיות החליטו בשנת 2009 להגביר את האכיפה
של החוקים. לצורך כך הם הוסיפו משאבים רבים במונחים של כח אדם, וכן בחקיקה של חוקים הדורשים מבנקים בכל העולם לדווח ל-IRS על
לקוחותיהם האמריקאיים. חקיקה זו ידועה בשם FATCA, ומערכת הבנקאות בכל העולם נמצאת בתהליך של יישום חוק זה.

כמו כן, יחד עם הגברת האכיפה, האמריקאים גם פתחו מסלולים של גילוי מרצון המאפשרים למי שהזניחו את חובת הדיווח ו/או לא דיווחו ביודעין
לחזור אל המוטב וליישר את ההדורים.

אזרחים אמריקאים עם הכנסה גלובלית

אזרחים אמריקאיים חייבים בדיווח על הכנסתם הכלל עולמית, וכן חייבים ושורה של דיווחים אינפומטיביים על חשבונות בנקים, ואחזקה בחברות מחוץ לארה"ב.

נושא זה מקבל בשנים האחרונות תשומת לב רבה של שלטונות המס האמריקאיים, ולמעשה הפך להיות אחד הנושאים שבראש סדר העדיפויות של ה-IRS.
 
אזרחים אמריקאים חייבים בהגשת דוחות מס שנתיים בארה"ב  מאז ומתמיד. אך מה שהשתנה בשנים האחרונות היא האכיפה המוגברת
של רשויות המס בארה"ב. בשנת 2009 הכריזו האמריקאים על כוונתם להגביר את האכיפה של המיסוי הבינלאומי, בפרט ככל שזה נוגע ליחידים.
חברות רב לאומיות אמריקאיות לרוב עבדו עם משרדי רואי החשבון הגדולים, עם מחלקות הייעוץ למיסוי בינלאומי, ועם עורכי דין המתמחים המיסוי האמריקאי
של פעילות מחוץ לארה"ב. אולם לגבי יחידים, היתה הזנחה באכיפת כללי הדיווח והמיסוי הבינלאומי של ארה"ב. רשויות המס האמריקאיות זיהו מבחינתן
חורים בגבינת גביית המס והחליטו בנחישות לסגור פרצות בגבייה. אחד הטריגרים הבולטים שהיוו אבן דרך להחלטה להגביר את האכיפה היה זיהוי 
תופעה של סיוע הבנקים השוויצרים להעלמות מס של אזרחים אמריקאים. זה קרה עוד בעידן בוש הבן, ועד שאובמה הגיע לשלטון הונחה לפניו תכנית
מקיפה להתמודדות עם בעיית העלמת המס אשר ידועה כחוק בשם Foreign Acccount Tax Compliance Act) FATCA). החוק הזה עבר
במרץ 2010 בתחילת כהונתו של הנשיא אובמה אך למעשה נתקבל כירושה עוד מעידן בוש. בשילוב גירעון תקציבי הולך וגדל, ואווירה של עוינות כלפי אלה 
שמנצלים פרצות בחוקי המס, האמריקאים החלו ביישום FATCA. המשמעות של חוק זה היא בעצם גיוס כל המוסדות הפיננסים מחוץ לארה"ב, כולל בנקים,
חברות ביטוח, קרנות השקעה, וכד' כסוכנים של ה-IRS. בעצם רשויות המס בארה"ב גילגלו על המוסדות הפיננסים את האחריות לאסוף מידע ולהעבירו 
בין אם באופן ישיר ובין באופן עקיף לרשויות המס האמריקאיות. כאשר הכריזו האמריקאים על כוונתם ליישם את החוק, תחילה היתה ספקנות באשר 
לאפשרות שאכן תצא לפועל, חשבו שאולי בנקים מרכזיים בעולם ו/או ממשלות אחרות בעולם יתנגדו ליישום החוק, שיש בו לכאורה אלמנטים הנוגדים את
חופש הפרט. אך ככל שהאמריקאים התקדמו ביישום החוק הצטרפו אל רשויות המס האמריקאיות רשויות מס בכל העולם, נחתמו הסכמים בינלאומיים 
לשיתוף במידע פיננסי על נישומים, ומדינות בכל העולם כולל ישראל הפעילו חוקים דומים שמעודדים את הנישומים לדווח על הכנסותיהם מחוץ למדינתם.

יחד עם הגברת האכיפה בדיווח השוטף, בעצם פתחו רשויות המס אמריקאיות את הדלת לאפשר לנישומים שלא דיווחו בעבר בהליכים של גילוי מרצון.
כיום אלפי אזרחים אמריקאים החיים בישראל נמצאים בהליך של גילוי מרצון שמאפשר, למי שלא דיווח בעבר לרשויות המס בארה"ב כנדרש, ליישר את ההדורים.
לאזרח אמריקאי שמעולם לא הגיש דוחות יש אפשרות להמנע מחשיפה לקנסות ו/או לאישומים פלילים אם הוא/היא פונים באופן יזום לרשויות המס לגילוי מרצון.

ישראלים ברילוקיישן לארה"ב

הן עבור חברות היי-טק והן עבור תעשיות רבות אחרות, השוק האמריקאי הינו שוק עיקרי.

זה לא דבר חדש, ולכן כבר שנים רבות ישראלים רבים עוברים רילוקיישן לארה"ב וחזרה לארץ (בשאיפה…).

רילוקיישן ממדינה למדינה, מתרבות לתרבות, הוא לעיתים דבר לא פשוט. מעבר כזה מהווה תהליך שדורש הסתגלות, למידה והתאמה לעולמות חדשים…
העובד שעובר מהחברה הישראלית לחברה האמריקאית נדרש להסתגל לסביבת עבודה חדשה, עם נורמות וכללי משחק חדשים. ואם מדובר ברילוקיישן
של משפחה, על אחת כמה וכמה, יש לרילוקיישן השלכות על כל המשפחה וחשוב להערך לשינוי כזה מראש עד כמה שניתן.

יש דברים שניתן לעשות כדי להכין את עצמך ואת המשפחה לרילוקיישן כדי לא להיות מופתע, ויש כמובן דברים שלא משנה כמה שתתכונן, עד שלא תעבור את זה,
לא תדע, ועצם הניסיון וההתמודדות עם החוויה הזו שקוראים לה רילוקיישן היא תהליך שלא ניתן להתכונן לקראתו, מה שהופך את החוויה לבלתי נשכחת ומיוחדת.

אני אישית עברתי רילוקיישן עם משפחתי לארה"ב הן כנער בתיכון, והן כאדם בוגר יחד עם משפחתי. באופן אישי, אני יכול לומר שהחוויה שברילוקיישן היא נכס לכל החיים.
אני ממליץ על כך בחום. אך חשוב לי לומר שכל אחד עובר זאת אחרת ואני מכיר אנשים שעבורם זו היתה חוויה פחות טובה.

מה שלעיתים משפיע על החוויה הוא הערכות נכונה מראש.

ככל שזה נוגע למיסוי, בהחלט יש מה לעשות כדי להתכונן. ומי שמכין את עצמו מראש עשוי למנוע מעצמו תקלות מס מיותרות.
ובכלל, ההיבט הכלכלי שכרוך ברילוקיישן הנו בעל משקל גדול מאוד, ומומלץ מאוד לחשוב, ולהתייעץ עם מומחים לפני, תוך כדי, וגם עם חזרה מרילוקיישן.

קשה להמעיט בחשיבות התכנון הכלכלי והמיסויי של רילוקיישן. גם בנושא זה יש דברים שניתן להערך לקראתם וישנם דברים שקשה לתכנן אותם,
אך הידיעה מראש מונעת הפתעות שיכולות להיות מאוד משמעותיות.

לצורך כך, חשוב לקחת בחשבון הן את ההיבטים האמריקאים והן את ההיבטים הישראליים, וכמובן את האינטגרציה של שניהם יחד.

מעוניינים בפרטים נוספים?

מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם