בסוף העשור הקודם, כמו פטריות אחרי הגשם, מאז 2009 ישראלים רבים משקיעים בנדל"ן אמריקאי. חלק משקיעים ישירות
בבתים שרכשו באופן אישי בארה"ב. אחרים מושקעים בנדל"ן אמריקאי באמצעות קרנות השקעה שהן למעשה שותפויות.
ובעצם כל מי שיש לו השקעה בנדל"ן אמריקאי בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף נדרש לדווח לרשויות המס האמריקאיות על ההכנסות שאותם
נכסים בארה"ב מניבים הן באופן שוטף, לאורך תקופת ההשקעה, והן עם מימוש ההשקעה בעת מכירת נכס הנדל"ן האמריקאי.מגזר מאוד משמעותי נוסף שחייב בהגשת דוחות מס בארה"ב מידי שנה הוא אוכלוסיית האזרחים האמריקאים החיים בישראל.
זה לא כלל חדש, אזרחים אמריקאים חייבים בהגשת דוחות מס שנתיים בארה"ב מאז ומתמיד. אך מה שהשתנה בשנים האחרונות היא האכיפה המוגברת
של רשויות המס בארה"ב. בשנת 2009 הכריזו האמריקאים על כוונתם להגביר את האכיפה של המיסוי הבינלאומי, בפרט ככל שזה נוגע ליחידים.
חברות רב לאומיות אמריקאיות לרוב עבדו עם משרדי רואי החשבון הגדולים, עם מחלקות הייעוץ למיסוי בינלאומי, ועם עורכי דין המתמחים המיסוי האמריקאי
של פעילות מחוץ לארה"ב. אולם לגבי יחידים, היתה הזנחה באכיפת כללי הדיווח והמיסוי הבינלאומי של ארה"ב. רשויות המס האמריקאיות זיהו מבחינתן
חורים בגבינת גביית המס והחליטו בנחישות לסגור פרצות בגבייה. אחד הטריגרים הבולטים שהיוו אבן דרך להחלטה להגביר את האכיפה היה זיהוי
תופעה של סיוע הבנקים השוויצרים להעלמות מס של אזרחים אמריקאים. זה קרה עוד בעידן בוש הבן, ועד שאובמה הגיע לשלטון הונחה לפניו תכנית
מקיפה להתמודדות עם בעיית העלמת המס אשר ידועה כחוק בשם Foreign Acccount Tax Compliance Act) FATCA). החוק הזה עבר
במרץ 2010 בתחילת כהונתו של הנשיא אובמה אך למעשה נתקבל כירושה עוד מעידן בוש. בשילוב גירעון תקציבי הולך וגדל, ואווירה של עוינות כלפי אלה
שמנצלים פרצות בחוקי המס, האמריקאים החלו ביישום FATCA. המשמעות של חוק זה היא בעצם גיוס כל המוסדות הפיננסים מחוץ לארה"ב, כולל בנקים,
חברות ביטוח, קרנות השקעה, וכד' כסוכנים של ה-IRS. בעצם רשויות המס בארה"ב גילגלו על המוסדות הפיננסים את האחריות לאסוף מידע ולהעבירו
בין אם באופן ישיר ובין באופן עקיף לרשויות המס האמריקאיות. כאשר הכריזו האמריקאים על כוונתם ליישם את החוק, תחילה היתה ספקנות באשר
לאפשרות שאכן תצא לפועל, חשבו שאולי בנקים מרכזיים בעולם ו/או ממשלות אחרות בעולם יתנגדו ליישום החוק, שיש בו לכאורה אלמנטים הנוגדים את
חופש הפרט. אך ככל שהאמריקאים התקדמו ביישום החוק הצטרפו אל רשויות המס האמריקאיות רשויות מס בכל העולם, נחתמו הסכמים בינלאומיים
לשיתוף במידע פיננסי על נישומים, ומדינות בכל העולם כולל ישראל הפעילו חוקים דומים שמעודדים את הנישומים לדווח על הכנסותיהם מחוץ למדינתם.
יחד עם הגברת האכיפה בדיווח השוטף, בעצם פתחו רשויות המס אמריקאיות את הדלת לאפשר לנישומים שלא דיווחו בעבר בהליכים של גילוי מרצון.
כיום אלפי אזרחים אמריקאים החיים בישראל נמצאים בהליך של גילוי מרצון שמאפשר, למי שלא דיווח בעבר לרשויות המס בארה"ב כנדרש, ליישר את ההדורים.
לאזרח אמריקאי שמעולם לא הגיש דוחות יש אפשרות להמנע מחשיפה לקנסות ו/או לאישומים פלילים אם הוא/היא פונים באופן יזום לרשויות המס לגילוי מרצון.
מעבר לשתי הקבוצות הנ"ל, כמובן שחברות ישראליות או בעלי עסק יחידים שיש להם הכנסה בארה"ב ו/או שיש להן נוכחות עסקית בארה"ב גם כן עשויים להתחייב
בהגשת דוחות מס שנתיים. ישנם גם ישראלים שקיבלו הכנסה ממקורות אמריקאים אשר נוכה בגינן מס אמריקאי במקור על ידי המשלם האמריקאי.
לעיתים, עצם ניכוי המס האמריקאי במקור פוטר מחובת הגשת דו"ח מס בארה"ב, אך יתכן גם שהמס שנוכה במקור גבוה מידי ושניתן לקבל החזר מס בארה"ב
על ידי הגשת דו"ח מס אמריקאי. כל מקרה לגופו, וחשוב תמיד לסנכרן את השלכות המס, חבות המס וחבות הדיווח בין ארה"ב לישראל.
